לתכנן משחק – לשחק תכנון

אוהד סולומון, בצלאל

רון סבג, בצלאל

התחדשות עירונית בישראל נתפסת כעניין פיזי-כלכלי שמבוסס על כוחות השוק ומה שמניע אותה הוא כדאיות כלכלית. תהליכים אלו מאופיינים כל העת ביחסי גומלין בין ארבעה שחקנים עיקריים – תושבים, רשויות, יזמים ומתכננים. במערך הכוחות הנוכחי התושבים “נזרקו” לסיטואציה רוויית מתחים וחיכוכים שללא כלים משמעותיים מקשים על העבודה והתקשורת עם יתר השחקנים. למפגש הזה מגיעים אנשים עם יעדים וערכים שונים שפעמים רבות מובילים לקונפליקט שמשבש את קידום התהליך.

במסגרת הפרוייקט פיתחנו שני משחקים המורכבים ממערכת חלקים גנרית שיכולה להתפרק ולהרכיב אתרים ומבנים קונקרטיים. האחד, “סקוורס”, משחק לוח ואסטרטגיה לחמישה עד עשרה משתתפים שמטרתו לדון בתכנון בקנה-המידה העירוני-שכונתי ותכליתו לגבש סכמה אדריכלית משותפת שממפה רעיונות תכנוניים ומייצגת הצעה שמצד אחד מתארת את ההסכמות ומצד שני את המחלוקות והפתרונות שלהם במרחב.
המשחק השני,”לינקס”, הוא משחק הרכבה שמאפשר לבנות סיטואציות מרחביות תלת-ממדיות בקנה-מידה בנייני ותפקידו להצית שיחה בין מתכננים לתושבים-דיירים ובאמצעותו ניתן לבנות יחד פרגמנטים מרחביים של סיטואציות קיימות ומדומיינות. דרך השימוש במשחק ניתן לזהות אורחות חיים, צרכים וקשרים מרחביים בין אנשים.

בחרנו לבחון את המשחקים במתחם של תשעה שיכוני גשר ישנים שנמצאים ברח’ שטרן בשכונת קרית-היובל בירושלים ובוואדי שלמרגלות הרחוב, “ואדי האסבסטונים”. ערכנו מס’ מפגשי משחק עם תושבי האזור ודיירי רח’ שטרן ואספנו את הנתונים שהצטברו, במקביל, ערכנו תצפיות משלנו על המקום, התבוננו, שרטטנו ולמדנו אותו והגענו להצעה תכנונית ששוזרת את התובנות שלנו כמתכננים עם הידע המקומי.

תפקידם של המשחקים לגשר על הפער שבין תושבים לאנשי מקצוע וליצור תשתית איכותית ומדויקת יותר לקבלת החלטות תכנוניות. תחילה המשחקים מייצרים הזדמנות לדיון במסגרת מוסדרת ושיוויונית ששואפת לבנות אמון ומאפשרת לכל קול להשמע ומתוך כך, גוברת המודעות התכנונית, הפתרונות והמחלוקות מקבלים נוכחות מרחבית ועולה הסבירות להגיע לפשרות והסכמות. לראייתנו, כל אלו עשויים לקדם את לקיחת האחריות על המרחב העירוני (בטווח שבין העיר, דרך השכונה ועד לבניין המגורים) ולסייע בהנעת תהליכי תכנון יסודיים, הוגנים, שיתופיים ואיכותיים יותר שנותנים מענה קונקרטי למקום.