אל נוזהא

בספרו ״המצאת היומיום״ (1980) טוען דה סרטו, כי ״גם אם רשת הפיקוח מתפשטת ומתחדדת בכל מקום…״ עלינו לאתר את האופנים בהם מתקיימים הליכים עממיים, אשר ״משחקים עם מנגנוני המשמעת ואינם מסתגלים אליהם אלא כדי לעוקפם״. אל מול מנגנון המשמעת, המכונה אסטרטגיה, הוא מגדיר טקטיקה כ״חישוב שאינו יכול לסמוך על מובהק כלשהו… מקומה של הטקטיקה אינו אלא מקומו של האחר, היא מסתננת אליו במקוטע, בלי לתופסו במלואו, בלי יכולת להתבונן בו ממרחק…״. הטקטיקה פועלת בשדה שמכוננת האסטרטגיה, מנכסת אותו ויוצרת מצב תלוי מקום וזמן, הנשען על הסדר הקיים.

בפרויקט שלי, ביקשתי להתבונן ביפו ובשכונת אל נוזהא בפרט, מבעד לפריזמה של דה סרטו.
בחנתי את האופנים בהם פעלה האסטרטגיה במרחב זה – באמצעות כיבושים צבאיים לאורך ההיסטוריה, מדיניות ממשלתית ועירונית, מדיניות תכנונית הכוללת שימור ועיצוב עירוני וכמו כן חוסר תכנון מכוון. אל מול אלו ולנוכח מצוקת הדיור הגוברת בקרב האוכלוסיה הערבית של יפו, מיפיתי במהלך השנה האחרונה טקטיקות – פעולות של יחידים, בעלות קנה מידה מצומצם, בהן זיהיתי מעיין ״מחאה שקטה״, היפוך יחסי הכוחות במרחב ולו לרגע, המתקיים על ידי זיהוי הזדמנויות וניצולן. בתכנון ביקשתי לתת תוקף ליחסי הגומלין המתקיימים בין האסטרטגיה לטקטיקה – על ידי התמקדות באזור המגורים ההיסטורי של השכונה ובחינה מפורטת של בלוק מגורים קיים, גיבשתי תכנית אורבנית המבוססת על טיפולוגיות בינוי קיימות ומאפשרת לתושבי השכונה להרחיב אותן באופן עצמאי, תוך שימור תפיסת המגורים העומדת בבסיסן וטיפוח רווחתם של תושבי השכונה הקיימים.