"כאורח בטבע הייתי" חירייה וסף רמת גן

ההר? אם להגדיר את האבסורד: "העימות בין האי־רציונאלי לשאיפה המטורפת לבהירות שקריאתה מהדהדת בלב האנושי". ואמנם, בהירות וחירייה הם דבר והיפוכו.

הפרויקט עוסק באתיקה ובקונפליקט שבין מעשה האדם לחוץ – לטבע. בכל תקופה ובכל תרבות האדריכלות משמשת כמראה ליחס זה, שדומה שהולך ונעשה בעייתי ככל שהזמן עובר. בחרתי לבחון את סוגיית היחס הזה בחירייה, הסמל לאופן שבו אנו כחברה מתייחסים לסביבה שכוללת גבעת זבל, סף עיר (רמת גן) וביניהם נחל (איילון) כגורם מקשר במרחב ייחודי זה. כיום יש נתק בין מצבי קצה אלה והפתרונות שהוצעו עד כה מומשו רק בפסגת הגבעה – פיתוחו של פארק אריאל שרון.

בפרויקט אני מבקש להציע ניסוח מרחבי אתי חדש לכל אחד מהמרכיבים שהוזכרו (גבעת זבל, סף עיר, נחל) מחד, וליצור מהמרכיבים הללו מכלול שלם שישקף את היחס הראוי בין עיר לפארק ומעל לכל – בין האדם לסביבתו.