No Man’s Land

no man’s land הוא מרכז קהילתי לנשים הנמצא בתוך מחנה פליטים. המרכז מתגבר על אתגרים רבים הניצבים בפני הפליטים כיום דרך בחינה מחדש של תכנון, חומרי בנייה ומימד הזמן.

פליטים אינם תופעה חדשה או כזו שצפויה להיעלם. 68.5 מיליון עקורים עדיין מתגוררים במחנות ומקלטים זמניים, שבהם הם שוהים בממוצע 17 שנים לאחר עקירתם. כאזרחים גלובליים, המחויבות המוסרית המוטלת עלינו להתמודד עם מצב זה חוצה גבולות השתייכות לאומית או דתית.

הפרויקט ממוקם במחנה הפליטים זעתרי שבירדן, המחנה הגדול ביותר לפליטים סוריים, אשר נשים וילדים מהווים כ־ 80% מאוכלוסייתו. הפרויקט מציע דרך מעשית ומוחשית לסייע לפליטות ליצור מרכז שמתהלך על הגבול הדק שבין זמני לקבוע, דרך הקמת חלל שמגן ומעצים את הנשים, תוך שהוא מספק להן מקום בטוח לעבוד, ללמוד ואפילו ליהנות מהיותן נשים.

הקרקע במחנה הפליטים היא חול – חומר הגלם הזמין היחיד באתר השומם הזה. באמצעות מניפולציה אנושית אפשר להקשיח את החול, שיודע איך להיות קבוע ועם זאת גם איך להיעלם. הטכניקה להקשחת החול, יצירת הלבנים ובניית המרכז היא פשוטה ומושתתת על טכניקות לואו־טק, ובכך מאפשרת לפליטים לבנות אותו בעצמם.

המרכז ממוקם באופן רגיש במחנה. הוא מורכב מחצרות פנימיות ורנקולריות, הנבנות בטכניקות ובמיומנויות שנלמדו ונעשה בהן שימוש על ידי הפליטות. מטרת המרכז ליצור שינוי ותקווה הן בתוך המחנה והן עם מבט לעתידן.