מאחורי דלתיים סגורות

הפרויקט מציע מקלט עירוני פיזי־אידאולוגי, שמעניק לנשים בחברה הערבית "הגנה חברתית" ומשנה את מעמדן הנמוך לטווח הארוך.

תופעת האלימות נגד נשים נמצאת בעלייה מתמדת ומעוררת דיון רחב בשנים האחרונות בעולם ובישראל. מחקר זה מתמקד בתופעת האלימות נגד נשים בחברה הערבית בארץ, שבה האישה עדיין נתפסת כ"חסרת שכל". כחלק ממערך הטיפול בתופעה, בשנות השבעים למאה העשרים הוקמו בעולם ובארץ "מקלטים" שמטרתם הענקת מחסה פיזי, בטוח ומשקם למשפחה. בארץ הוקמו עד כה רק שני מקלטים עבור החברה הערבית, שאינם מספקים מענה הולם לצורך בשטח. המקלט הקיים היום הוא מבנה תחום המוקף בגדר גבוהה ובמצלמות, אשר מעורר בקרב הנשים תחושת כליאה, כאשר ההגנה הפעילה בו מעלה את רמת החרדה והעוררות שלהן.

הפרויקט מגדיר תפיסה חדשה של "מקלט", ומציע מקלט עירוני פיזי־אידאולוגי. מחד, בוחן הפרויקט כיצד מייצר המקלט סביבת הגנה, יציבות ושיקום למשפחה בסכנת חיים, ומאידך, הוא בודק איך מעניק המקלט "הגנה חברתית" לכלל הנשים, אשר משנה את מעמדה הנמוך של האישה הערבייה בטווח הארוך.

הפרויקט מסתמך על תיאורית ההביטוס והשליטה הגברית של פייר בורדייה: שינוי האידאולוגיה דרך שינוי המרחב. התכנון מסתמך על הצעות של משרד "מהלום" ושותפיו בתכנון מקלט משקם לאישה ולילדיה, ועל שינוי הסמליות של הבנייה הערבית, ששימשה בעבר להסתרת האישה ולהגנה עליה ומאפשרת הגנה פסיבית שתורמת לחופש ניידות במקלט.