רצפת הזמן

ביקורת פרשנות וניסוח מחדש של תופעת המוות בעיר וייצוגה במרחב, דרך שפת הרישום.

הפרויקט דן בתופעת המוות במרחב, תוך ניסיון להוציא את המוות מ"הסופיות שלו". המוצג הינו תיעוד של מאבק אישי לתת ייצוג ויזואלי, מרחבי, לדבר שמעבר לתפיסתנו. החיפוש הופך לכלי פרשני ביקורתי, דרכו נעשה ניסיון לנסח מהו מרחב המוות בעיר, מהי העיר לצדו, וכיצד הם נפגשים. המוות הינו עצירה של תנועה, קיפאון הזמן, תנועות החיים הנעצרות לפתע מייצרות היעדר תמידי המלווה את חיינו ונותר חסר תשובה. כחברה ייצרנו "עיר אחרת" בה אנו משכנים את המתים אחד לצד השני. בית הקברות הופך לשדה של זיכרונות סטטיים, מקום סגור וחד ממדי, אוסף של מצבות הנראות כמאגר קופסאות.

דרך שפת הרישום בעיפרון ניסיתי לפרק את הקיים, ולהנכיח בכך פער אשר פותח המוות, במרחב אל מול העיר. אותו הפער מאפשר התרחשות של שתי פעולות בו זמנית. מצד אחד, מתן ביקורת על הקיים, ומנגד, יצירת מרחבים ותנועות החסרים היום בעיר הגנרית. אותן תנועות חדשות מזכירות לעיר את המוות כמו גם את העירוניות כיום- כהיעדר. כל רישום הוא ניסיון לשאול את השאלה ולפרשה, כל פעם מהיבט וכיוון אחר.