הזכות לעיר

הפרויקט מציע תרחיש שבו העיר מתעצבת בדמות שונה מזו שגובשה על ידי היזמים, במטרה להשיב את ה"זכות לעיר" לכלל השוכנים בה.

בשנת 1967 הגה אנרי לפבר את המושג "הזכות לעיר" כקריאה להשתתפות אזרחית, שוויונית ודמוקרטית בעיר. בעידן הקפיטליזם הניאו-ליברלי, הפכה העיר לפרויקט כלכלי, בעודה משמשת כמנוע ומשאב מרכזי בצבירת הון וביזמות פרטית, והקריאה לזכות לעיר שבה ועולה. במציאות זו, העיר מקודמת באמצעות בעלי עניין פרטיים היוזמים פרויקטי ראווה, במקום טיפול במרקמים שגרתיים יותר. תהליכים אלה מביאים הן למסחור העיר כמרחב פיזי הן לפגיעה בעירוניות.

הפרויקט מתמקד כמקרה בוחן במע"ר הצפוני בתל אביב ומציע תכנון חדש הרואה את המע"ר כולו כחטיבת שטח אחת. הסתכלות זו מאפשרת לייצר מקום דמוקרטי ומזמין המשיב את הזכות לעיר הן לדיירי ועובדי המתחם הן לעוברי האורח.